פסק-דין בתיק ת"א 34236-11-12

1.         בפני תביעה לתשלום נזק שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים, שארעה ביום 25.7.11.

על פי כתב התביעה, נסע התובע על אופנועו, בנתיב הימני. לפתע סטה רכבו של הנתבע מן המסלול השמאלי, לנתיב שבו נסע התובע, וכתוצאה מכך נאלץ התובע לבצע בלימת חירום, אשר גרמה להחלקה, לנפילה ולפגיעה.

2.         בכתב ההגנה טוען הנתבע, כי נסע בצד ימין, אולם האט את רכבו בשל תנאי הדרך,  ואז הגיח רכב התובע מאחוריו, לא שמר מרחק ונפגע.

בנוסף טוען, כי סכום התביעה איננו משקף את הנזק שנגרם בפועל, שהינו נמוך מן הנטען בכתב התביעה.

3.         אין מחלוקת בין הצדדים כי לא היה מגע בין רכב הנתבע לבין האופנוע, שעליו רכב התובע.

4.         לאחר שעיינתי במכלול החומר המצוי בתיק בית המשפט, ושמעתי את עדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה חד משמעית כי יש מקום להעדיף את גירסת התובע.

            התובע העיד באופן עקבי ורצוף, הן בטופס ההודעה שמסר על התאונה, הן בכתב התביעה והן בעדותו. על פי עדותו במסגרת כל הנ"ל, נסע בנתיב הימני.

            מנגד, גירסתו של הנתבע איננה עקבית, ואף אינה נהירה. בטופס ההודעה טען, כי נסע בצד ימין של הדרך, בכביש בעל נתיב אחד. כך גם נטען בכתב ההגנה. אלא שבחקירתו טען, כי נסע בצד שמאל, הוא הנתיב הצמוד לגשר, ואף סימן נתיב זה על גבי תמונה שהוצגה לו, כנתיב נסיעתו. למרות שנשאל מספר פעמים, לא מסר הנתבע תשובה נהירה באשר לשאלה כמה נתיבים ישנם באזור הרלבנטי, וטען בסופו של דבר כי במקום נתיב אחד לנסיעה ונתיב אחד לחניה.

אם נקבל את האמור בטופס ההודעה ובכתב ההגנה, לפיו נסע הנתבע בצד ימין, הרי שלטענתו הגיח התובע מאחוריו, לא שמר מרחק, או ניסה לעקוף אותו. כל אלה מהווים השערה של הנתבע, אשר אינו יודע כיצד ארעה התאונה.

אולם בדיון שהתקיים, העיד הנתבע כי נסע בנתיב השמאלי הסמוך לגשר. עולה אם כן, קיימת סתירה בין גרסאותיו, ומעבר לכך, אם תתקבל גירסתו עליה העיד בדיון, לא ברור כיצד יכול היה התובע לבצע עקיפה, שעה שהנתבע מצוי בנתיב השמאלי.

            תמיהה נוספת בגרסת הנתבע עולה מכך שהנתבע טוען, כי נסע לפני התובע, לא חש בדבר, שכן אין מחלוקת כי לא היה מגע בין הרכבים, אין לו כל ידיעה כיצד ארעה התאונה, ולמרות זאת, עצר במקום התאונה וירד מרכבו. אם כך אלה הם פני הדברים, לא ברור מדוע וכיצד ידע הנתבע על התאונה, עצר את רכבו וירד ממנו. נראה, כי סביר יותר שהנתבע לא נסע לפני התובע באופן מלא ומוחלט כפי שהעיד, אלא במקביל אליו ולפניו, ותוך כדי סטיה לנתיב הנסיעה של התובע, יכול היה לראות ולהבין כי התרחשה תאונה, וזו אף הסיבה שעצר וירד מרכבו.

בנוסף לכך, לא ברורה טענת הנתבע כי האט את רכבו כתוצאה מ"תנאי הדרך", שכן אין חולק כי מדובר בנתיב המאפשר נסיעה רציפה.

מכל מקום, כאמור, גירסתו של הנתבע אינה עקבית, והתגלו בה סתירות מהותיות באשר לנסיבות קרות התאונה. בסופו של דבר, גרסתו כפי שעלתה לאחר חקירה נגדית, והעובדה כי הבחין בקרות התאונה, עצר וירד מרכבו, מחזקת הלכה למעשה, את טענות התובע, לפיהן הנתבע סטה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני, דבר אשר הצריך את התובע לבלום בפתאומיות וכתוצאה מכך החליק ונפל עם אופנועו.

מכל אלה, מצאתי לנכון להעדיף את גרסת התובע לאופן קרות התאונה.

5.         לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי ממנה עולה כי הנזק שנגרם לאופנוע הינו בסך 3,958 ש"ח, וכן שכ"ט השמאי עמד על סך של 464 ש"ח. הנתבע לא צירף לכתב הגנתו חוות דעת נגדית, ועל כן, לא עלה בידו לסתור את האמור בחוות הדעת מטעם התובע באשר לנזק שנגרם.

            אשר על כן, הנני מורה כי הנתבע ישלם לתובע סך של 4,422 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

            בנוסף ישא הנתבע בהוצאות התובע בגין אגרת משפט בסך 365 ש"ח, וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,250 ש"ח.

ניתן היום,  ז' טבת תשע"ד, 10 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: